מעת לעט קובץ משירי שמעון לנדסברג ז"ל נולד: ב ג' אדר תרפ"ב 3/3/1922 בהרספלד גרמניה. נפטר: בי"ג אייר תשס"א 5/5/01 בקבוץ חפץ חיים
בחצרות ביתנו בין אדם לחברו בעת לצון בעת רצון בתוגה ושכול והאדם והטבע דור לדור הנוי מאותות הזמן רחשי לב
פרק א' -בחצרות ביתינו: קינה למטבח הישן מן הניקוי אל הרצוי שהחינו נקיון פסח לוח מודעות אשפותיה הראיתם איזה יופי מגדל פורח לי לא איכפת לי דוקא די נעים
פרק ב' -בין אדם לחברו : בין אדם לחברו . לב פתוח ונפשי קשורה בנפשכם לא תיקום כל דיכפין יתא ויאכל
פרק ג' -בעת לצון : אני מקופח חנוך ללא סיבוך שיבושי אימרות פיתגמים עם פגמים. 10 כושים קטנים
פרק ד' - בעת רצון : תהא השעה הזאת אשאלה ממנו ונתנה תוקף בקשה ותחינה לשנה החדשה
פרק ה' -האדם והטבע: בחיוך על פנים הלכת להגיד בבוקר חסדך בא לי לכתוב שיר חביב אביב בחלונינו ט"ו בשבט בצורת
פרק ו' - דור לדור: ביתינו פה לחתונת הבן הבכור בכל דרכך דעהו אנחנו ואתם אני והסבתא סנטה קטרינה גוואלד יום הולדת ל"ו לקבוץ מהרהורי אדם לא מחונך עלינו לשבח
פרק ז' -הנוי: בלדה למקלחת הציבורית בתוגה לעוגה(עוגת מטר) בנות ה 50 פלוס מה פתאום ? יובל ה 30 לקבוץ שקט-דרישה מוצדקת אסטטיקה וכל הרשעה כולה כעשן תכלה נא לחייך לשכון לבטח בשכון החדש כוס של ברכה שיר לחסכון ולבזבוז כי תבוא אל הארץ-שיר לשבים ממבצע שלום הגליל ברוגז מסיבה לעובדי הגד"ש-גדולי שדה
פרק ח' -מאותות הזמן: מכות מיצריים המודרניות עם קשה עורף ג'יניבת הדעת (ועידת ג'ניבה) חסד לאומים חטאת מועיל וקונסטרוקטיבי שביתת החשק עם ישראל חי
רק ט' -רחשי לב: לביתי-חצי יובל לעליה לקרקע נחני באורח מישור אין קץ חוסה על עמלנו תן לנו כוח שיר תודה לח'ברה נשירה
עלי מטבח אשר קרס
במלתעות הדחפורים
ועל העכברוש שנס
בבהלה מן החורים
עלי קירות אשר נפלו
ממש כמו בנין קלפים
על השמצות אשר טפלו
על הצוותים המעולפים
עלי טיגון של חביתות
בכלי נירוסטה חדשים
וגם על "נוער בחורות"
עם השירים והד"שים
עלי רציצות אשר היו
ריקות כל תוכן של בשר
ותחת זאת לא פעם שבצו
בנות הנוער קצוות שיער
עלי "מעבר הפרפרים"
עם מעדני השאריות
והמה חמרים חמרים
פוזרו בכל השולחנות
עלי קפנדריות מעבר
בו נע בזרם חליפין
זקן וטף עלמה ונער
כל יום מרבית האוכלוסין.
עלי דיבור אשר חרש
תמיד בין ד' אמותיו
ועל ציבור אשר דרש
בלי הרף טרף לצרכיו
עלי הצ'ולנט (קרי חמין)
אשר שבת אחת נקרש
ובשניה כולו הלבין
מרוב בושה על שננטש
עלי עוגה אשר כונתה
עוגת המטר או שבלול
וביום ה' תמיד פונתה
מן הבתים ישר ללול
עלי סחיבת המצרכים
(על אף בריח שהוברח)
והן גרמו ל"מצרחים"
רמים של צוות המטבח
עלי להקת הציפורים
ושולחנות וכיורים
קשטו יפה בטינופן
עלי מטבח אשר סיפק צרכינו כ-30 שנה
בערגה רבה עוד נתרפק על מלאכתו הנאמנה. חזרה לראש העמוד
הנה נכנס ובא אביב, בכלל לא התבוננתי,
לחג הפסח החביב, עוד טרם התכוננתי!
אולי אתחיל עם הארון, אולי עם הספרים
או שמא קודם במזנון, אערוך את הדברים.
גיוס כללי מזמן הוכרז, על כל אישה וגבר,
מבול של מי סבון ניתז, כאילו יש כאן דבר.
החברים כה מזיעים, אז בזיעת אפיים
כאילו שוב הם נמצאים בתוך גלות מצריים.
אך גם עשרת המכות כאפס וכאין
כנגד כל אותן צרות שכאן שגורות עדיין.
חמץ נסוך על כל פנים, העצבנות שוררת
ובבחינות זכו גברים לתואר של עקרת.
כחודש כבר לפני החג תכנית הקרב נערכת
ותור נקבע חד ומדוקדק לעץ ולמתכת.
כולם שבורים ורצוצים יושבים לליל הסדר
ושבועת שקר נשבעים עוד פעם כך לא- בלי נדר
עד שנכנס ובא אביב, ובטרם התבוננת
לעול הפסח החביב, במרץ כבר נרתמת. חזרה לראש העמוד
זמנים של סבון סמרטוט ומטאטא
של צמר פלדה, של שפשוף וקרצוף
של מריטת עצבים ותחמוצת פרצוף.
של תכנון מדוקדק לעמל של שבוע
כל פינה שבבית נוע תנוע.
הפיכת חצר וגינה ומעון
שולחנות וכסאות יקפצו כבני צאן.
סריקה מדוקדקת אחרי נעלמים
ופריקה מוצדקת מדברים בטלים.
על כן כל עקרת דעתה נחלקה
אם אכן ברוב "אמה" הדרת המלכה,
או שמא לצורך שטיפה המונית
מותר שתבוא בקהל "אמונות".
או אולי להקל על נקיון ה"רצף"
בקיתון משחרר של שצף וקצף?
תופעת האמום במהרה מסתלקת
מאורו המבהיק של כוכב ה "ברקת"
אולם יש עדיים סוגדות הן לפלירט
בשיטה המיושנת של נפט ושל ספירט.
אך אנו שוחרי הקידמה שבחלד
שואפים האבק באווירה מחושמלת. חזרה לראש העמוד
אוי לעיניים שכך רואות
אתה שנקראת מזה שנות דור
בפי ותיקנו "הלוח השחור"
באמת הפכת להיות בינתיים
למוסד שנהיה לנו: "שחור בעיניים"
כולך פצע וחבורה טריה
ולא נותרה בך אפילו פינה קריאה
מלבד "קריעה" של פיסת נייר
שתלש מפינה איש רשלן ונמהר
שאבד לו סכום כסף עצום ומדהים
שנמצא למחרת בינות הכבסים.-
מודיעים על חוג בית ברפרוף וטשטוש
וממעל מישהו התחכם בקשקוש
להוכיח בחוסר טעם ועזות
שבמקום ה"חכמה" שם הכסילות.
פה חבר ישר מפרסם ברוב עם
על מציאת אבידה בכתב מעוקם
ושם הודעה על שיעור בעברית
בשגיאות כתיב מרגיזות להחריד
ואם יש תערוכת סנדלים של מפעל
על בטוח נתלש כבר מחצית הסנדל.
ועודפי הנייר (כנראה זאת מצוה)
מפזרים לקשוט על גבי הרצפה.
הבנות המנקות טרקלין ומעבר
מוסיפות את חלקן למראה הנהדר.
"משפריצות" על כל הכתוב על הלוח
שהופך לבליל צבע דביק ומרוח.
הודעה על אבדן כפתור מפוספס
מתפרסמת בגודל כרזה של קרקס.
אך בואו של מרצה לפרשת השבוע
יפורסם על פתק זעיר וצנוע.
וכמובן שתלויה על אותה הכבודה
על נעץ בודד של סידור עבודה.
אז אולי משהו יתנדב בכל זאת
לעשות קצת סדר בלוח מודעות. חזרה לראש העמוד
ובחצר הולכים סחור סחור, ממש כמו סגי נהור.
אחרת כיצד יתכן שאיש דעתו אינו נותן
על החזית העלובה ועל לכלוך ועזובה.
מתוך אנרציה או אפטיה
נשקע כולנו באשפותיה.
באשר תדרוך כף רגלך היא תתקל בגרוטאה
בסמרטוטים וקופסאות או כל מיני שאר ירקות.
כן-למשל חבר חפוז, לאוטובוס רץ עם תפוז
את הקליפות הוא מפזר,בדייקנות פה בחצר,
לטלפון הציבורי, משווים מראה כה ציורי
שקיות שוקו מרובות, וגרעינים ופתקאוץ.
המודעות שבכניסה, מראש נידונו לגסיסה
כל "מפרסם" תולש פינה, פשוט ממודעה שכנה.
מכל מקום אותו בעל חוש, מהמציאות אינו תלוש.
אך רבותיי לאותה מציאות, דרושה שיפור במהירות
גם לשיתוף ולרצון ותודעה של ניקיון.
בדרך כלל כאן כל בחור, לבוש בלבוש נאה הדור
ולמבחר העלמות, מבחר נאה, יש, של שמלות,
גם בדירות ובבתים ב"ה הכל מתאים
כי כל חבר מאוד מקפיד על האיכות הסביבתית.
כמה חבל שאותה איכות מוגבלת בלקוי ראות. חזרה לראש העמוד
שטיחים רבים של דשא עמוסי זאטוטים
עציצים ושיחים מציצים מגומא
אז למה תמשיך להלך כסומא.
פקח עין וראה את הנוף מסביב,
המלבב בפריחה בהדר ובזיו.
ושים לבבך ללבלו מתחדש
הטה אוזנך לעלה מרשרש,
עך על נא על תדרוך על שום פרח או שתיל
הלא למענך סללנו השביל.
מרוב עצב וצער חמרמו מעי
על מגדל תמים שגורלו נחרץ
להיות גל חרבות מושפל ומנותץ
בנפלו קורבן בהנף יד נחושים
חסרי רישות קהי חושים,
ואל על יתמר בענן אדישות
ססמה וסמל של שנות דור התישבות.
לשורה ארוכה של מעון הצלחות
שהקמנו בבחינת "בכיה לדורות"
יתוסף עכשיו באנקת הריסה
מגדלנו הטוב שנידון לקריסה
מגדלנו הטוב בו עמדו במשמר
להגן על ביתנו מאויב ומצר.
ביום בלילה בשבת וחג
הקים הקשר לשכן במרחק.
היה שלום ידידנו-היה ברכה
מנוחתך עדן במגרש האשפה
ותחת הנפולת התפנה מקם
להשליך שם פסולת כמגדל לרום. חזרה לראש העמוד
שמשהו אחר את הלכלוך ירים
אמנם ראיתיו להתגלגל מול עיני
אבל להתכופף זה לא כדאי.
לי לא אכפת לי דוקא די נעים
שמשהו אחר ידביר נחיל של דבורים
אמנם כמעט שעל ידם נעקצתי
אבל חמקתי חיש ומהם רצתי.
לי לא אכפת לי דוקא די נעים
שבשבילי תוריד המגישה את הכלים
אמנם יכולתי לעשות זאת במהירות
אבל בעצם בשביל מה יש שנת שרות.
לי לא אכפת לי דוקא די נעים
שמשהו אחר ידחוף ידיו לתוך הביבים
אמנם הבית מלא סירחון
אבל-הלא יש אחראי לחידלון.
לי לא אכפת לי דוקא די נעים
שרק אני כותב כאלו מין שירים
אמנם יכולתי לבקש לעזור במחשבות
אבל – מי יתאמץ בשביל כאלו מין שטויות. חזרה לראש העמוד
ואהבת לרעך באשר הוא אדם,
כמוהו כמוך בשר הוא ודם
חולשתך חולשותיו, מחדליו מחדליך
על כך שבעתיים "ואהבת לרעך".
אל תשפטהו בטרם בחנת דבר
ואל תשטמהו באורח תפל ועיקר
שאיפתך שאיפותיו, הגיגיו הגיגיך
אין זאת כי אם "ואהבת לרעך".
יום דין בלבבך קיים בכל יום
קבל משחריך בסבר וחום
חרון וכעס הסר מפניך
לא לשוא נצטוית:"ואהבת לרעך". חזרה לראש העמוד
להאיר חדרי לבבות
במעט לו יגענו בטוהר נאמן
להשכיל ולהבין מחשבות.
לו מאמץ לא חסכנו וטורח מזער
יד אחים לנזקק לו הושטנו
סגור לבנו פתחנו מלגו ומלבר
לו אחוד על דגלנו חרטנו.
לו צעיף דק רק פרשנו, הינומה של רעות
לו שניה פסקנו הרע
או אז השעה כשרה לאחדות
אזי בזכות נושע. חזרה לראש העמוד
ונפשי קשורה בנפשכם,בין כסא לעשור תשמ"א
הן נפשי קשורה בנפשכם
בחישורי רעות בעבותות אהבה
הסירו אלוהי הניכור מתוככם.
גלו לבכם נצרו גאוה.
שאלו שלום ורוגע ונופש
ידידות בקשר ושלוה ברוכה
המנעו ממדון ממריבה וכופש
נתנהלה על מי מנוחה.
א-ל אחד ברא את כולנו
באין חקר פלאות בתבונת אין סוף
להרהר אחד מעלליו לא לנו
וסוד צפונותיו לא נחשוף. חזרה לראש העמוד
לא תקום ולא תטור "לא תקום ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'"(ויקרא י"ט י"ח)
הלמענך או למען האחרים?
האם כבודך הוא החביב לך ביותר,
האם הוא זה המונע ממך מלותר
הלא תיטיב חשוב וחזור
לא תקום ולא תיטור.
אם הרמת יד בשעת אסיפה,
וחרצת בכך גורל חברך
החשבת בלב שלם ומצפון
אם היה שיקולך עניני והגון
או שמא מנעת עצמך מלזכור
דברת: לא תקום ולא תטור.
אין איש בתוכנו מוגן וחסון
לא לעמוד יום אחד לדיון
לכן תכלכל את מעשיך כך
כאילו אתה נאחזת בסבך
כי אולי זה אתה העומד בתור
לכן: לא תקום ולא תטור.
גם מצות גם מרור לפנינו
והכל ערוך כפי שמצווים
אנחנו מימי אבותינו.
הפסוקים שוננו חידושים מרחפים
בחלל החמים של החדר
אבל כנראה בענין של דיכפין
יש לקרוא לכולנו לסדר.
כי לא רק בסדר אנו מזכירים
מצוה זו ברחמילא ודחילא.
הרי בכל יום הכנסת האורחים
נאמרת בשעת התפילה.
האם במצוות ובכלל במעשים
אפשר לעשות מין סלקציה
ולגבי שנאמר בהסברת הפנים
לבקש חנינה או פרוטקציה.
כי הכנסת אורחים אינה דוקא שכון
או תקרובת על השולחן
לפעמים במילה וקצת יחס הגון
אנשים קונים את עולמם. חזרה לראש העמוד
אני מקופח, מכף רגל ועד ראש
הוספה בכלל לא העזתי לדרוש
אמנם מגיע לי כמו כל הדברים
אך מה לעשות? אין לי קשרים.
אני מקופח בהרבה ענינים
בגופיות ובתחתונים.
לי לא ניתן אמון צבאי
אף לא ריסוס של די די טי.
שנים כבר לא היה לי חופש
ולא זכיתי גם לנופש
עבודתי הכי קשה.
איני סובל ממחלה.
לא מבקר בתיאטרון
לי לא תקנו את המזנון,
אבד לי כבר הרבה ציוד
בביתי לא נעשה סיוד.
נעלי דורשות מזמן תיקון
ולקרוביי אין כאן מקום שיכון
בחדר אוכל אין די מקום
ולא אויר כדי לנשום.
אשרי האיש שככה לו
הוא- מאושר אין כמותו. חזרה לראש העמוד
הורכבה לשם שידוך כל פרובלמות החנוך,
כי אנחנו הדיוטות נתחנכנו בלי בעיות
והורינו הבורים לא ידעו על פיגורים,
זה נתן ברצינות תוצאות של התנונות
מה ידעו המסכנים על גורם התסבוכים,
מה על פסיכולוגיה, ופרוידו-דימגוגיה,
שעה שאנו הרטבנו לא בתסבוכים הותקפנו,
רק אמרו בקול תקיף, זה הילד עוד מרטיב!
לא ראו בכך אסון, לא עשו פסיכיאטרון.
מה חבל שאז הורינו לא ידעו מנהג זמננו
ואף בתפילה נהגו ביד קשה
ובפרוע הפרעות אף הפליאו במכות,
לו ידעות תורת הנפש, לא השפילו עדי רפש
נשמתנו הטהורה בכפית לימוד תורה,
או תפילה בכוונה, או ברכות ההנאה.
הוי הורינו הכסילים, למה לא על כל פנים
קראו דרור למוצא פינו שאיליו כל כך ציפינו.
אז- קראנו בודאי גם אנו שמות של גנאי
שמות של בוז, שמות של קבע מן החי ומן הטבע
למורים ולמחנכים כיאה למתוסבכים.
למה נהלו במרץ מלחמה על דרך ארץ
והכריחו את הטף לכבד זקן ורב,
השתנו כבר הזמנים, והיום כולם יודעים
שהילד המחונך לא נזקק לזה כל כך.
ובפרט שבקיבוץ, מתחנך הוא לתירוץ
להטיל סטייה אוולת, על שכמה של המטפלת
כי אנחנו ההורים, פרוגרסיבים- מתקדמים
לא נעשה אותן שגיאות בשיטות המיושנות. חזרה לראש העמוד
א. המרבה לטפוח לעצמו על השכם יסתכל נא אם יש גם משהו "משכמו ומעלה"
ב. "הנחבא אל הכלים" יודא תחילה אם הם כליו שלו.
ג. "טול קורה מבין עיניך" אך אל נא תנעץ אותה לעיני אחרים.
ד. "לך אכול בשמחה לחמך" אבל בשקט בבקשה.
ה. "שמח בחור ילדותך" ובלבד שלא "תקצוף" עליך הזקנה.
ו. " אכול בני דבש כי טוב" אבל תשאיר גם לאחרים.
ז. " בן חכם ישמח אב ובן כסיל.." לא מבייש את הפירמה.
ח. "טובים השניים מן האחד והחוט המשולש לא במהירה …"
תקבל מן החשמלאי.
ט. "חופר וגומץ" יקרא לעזרה את עזרא, (החופר)
י. "לא המדרש עיקר" אלא המגרש.
יא. "שוא לכם משכימי קום" למאחרים שמים לב יותר. חזרה לראש העמוד
שמור לי –ואשבור לך
פתי מאמין לקול דבר
תפסת מרובה לא פספסת
אל תסתכן בקנקן אלא במה שיש בו
צרת רבים – חצי נקמה
טעות לעולם קודרת
בני הדור כפני הכלב
אין חכם כבעל הרשיון חזרה לראש העמוד
10 כושים קטנים.(לפי שיר גרמני ידוע)
אחד במזכירות חבר, אז תשעה נשארו.
תשעה כושים בעגבניות הכל יפה וטוב
אחד נסע לבית יולדות שמונה היו בסוף.
השמונה יצאו לגיוס בגיל ובשמחה
אחד קבל אז "הקסנשוס" ונשארו שבעה.
שבעה כושים קצרו תלתן, אבוי איזו בושה
אחד נזכר שהוא תורן וכך נותרו שישה.
העבודה את השישה, כל כך היא מתישה
עד שאחד סירב פקודה עכשיו הם חמישה.
הסלק הלכו לסלק חמשת הכושים
אחד פשוט אז הסתלק וארבעה נשארים.
ארבעה יצאו הם להכין כרובית לפי דרישה
אחד הלך להביא סכין בסוף היו שלושה.
שלושה ניקון את השבילים בזיעת האפיים
אולם רכז הענפים דאג שיהיו שניים.
את שניהם שלחו לסייד קירות בתוך מקלט
אחד בעצמו הסתייד ורק אחד נשאר.
אחד ממשיך עוד עד היום לעבוד במלא החשק
אם לא יחול שינוי פתאום יציל הוא את המשק. חזרה לראש העמוד
תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון לפניך
עת כולנו כאחד לבקש באים עדיך
ובשעת "יחדיו" זו קבל נא אמרות פינו
וחסדך הטה בכל אשר פנינו.
תהא השעה הזאת שעת הסתכלות פנימה
וטפחות ששמטו נשפץ ונרימה
נאמץ כל כוחנו לתמוך ולעזור
ונמלא את ביתנו אך שמחה ואור.
תהא השעה הזאת שעת איחוד וליכוד
של אבות ובנים בתבונת חמימות
ושעת הבנה בין איש לרעהו
והשכנת שלום לכל אדם בנוהו.
תהא השעה הזאת שעת חיזוק וחישול
של קירוב לבבות ואמון ושכלול
של ניצול משאבינו בכל שנפעל
ושנה של ברכה לפרט ולכלל.
תהא השעה הזאת של טוהר וזכות
ואולי רק דקה של אחוה ורעות
ורגע קטן של בינה וכיבוד
לו אך זאת תהא השעה הזאת. חזרה לראש העמוד
של מילוי וקיום משאלות
שנה ברוכה וישועה קרובה
שנת רצון וקיום של מצוות.
אשאלה ממנו רבון העולם
לקיימנו כאז בכבוד
לא בידי מתנת בשר ודם
ולחמנו נאכל בלי דאגות.
אשאלה ממנו דור ישרים
יעודו הרמת כבוד תורה
אחלה פניו להתוות לבנים
את הדרך אשר ילכו בה.
אשאלה ממנו אהבת הזולת
ושלום ואחוה של אמת
אחלה פניו ולו זאת בלבד
בלבנו יואיל נא לתת.
אשאלה ממנו חזקנו אדון
אמונה תטע בלבנו
שכל פעלנו לך לרצון
ובכל אתר תברכנו.
ונתנה תוקף ער"ה תשל"ד חזרה לראש העמוד
לקבלו בכבוד ביושר ותום
שתהא לנו זאת השנה הקרובה
שנת מילוי כל משאלות לבנו לטובה.
ונתנה תוקף האחוה שבנינו
להסיר כל מפגע ומכשול מלבנו.
לבער מתוכנו יהירות של גאוה
וכל שחצנות או צדקות לראוה.
ונתנה תוקף משנה מסירות
לעמל משותף מסולא אחריות
לשובה ונחת וחדות יצירה
לשירה ורינה ושמחה תדירה.
ונתנה תוקף הבנה הדדית
מקצה לקצה בלי פער מבעית
בלי עלבונות ובלי חשבונות
רק שלוה ומנוחה בלב הבריות.
ששלום ישרור בכל מעון ושכונה.
שנרווה נחת מכל צאצאינו
ונזכה לשפר ולחזק את ביתנו.
שסוכת שלומיך תפרוש כתמיד
שצרות לא נדע מעתה לעתיד
וברכה תשלח לפרי עמלנו
ובריאות ואושר בצל קורותינו.
ואנו נשתדל לשפר דרכינו
להגביר אחווה ורעות בתוכנו.
להתגבר כארי על תקלה ומכשול
וכך נתברך בכל מכל כל. חזרה לראש העמוד
בנים יתנו יקר להורים
גדולים וקטנים יחדיו מנעימים.
דור לדור מעשיך ישבחו
היכל ובית יאדירו יטפחו
ותיקים כחדשים זה את זה ישמחו.
זכות יעמוד לנו גם זו הפעם
חזק מוסדותינו ריבון העולם
טהר ליבנו אליך יפעם.
יפרח ויישגא וישגשג המקום
כלו אהבה ואחווה ושלום
לב אוהב תיתן לנו כל כולו מתום.
מגור ומדון הסר מתוכנו
נחת ונחם ישכנו בליבנו
סבר נאה יאיר את פנינו.
עיננו תראינה שמחה וששון
פדויים לציון ישובו בהמון
צנעת הליכות בנפשנו ינון.
קבל משאלות עמך ישראל
רגע הרעף על פני כל תבל
שארית עמך העל הוהצל.
תכלה שנה וקללותיה
תחל שנה וברכותיה
תקווה טובה לכל דורשיה.
בחיוך על פנים הלכת לזכרו של אבנר שץ הי"ד נפל במלחמת יום הכיפורים בקרב הצנחנים על תל אל סאקי -רמת הגולן
בחיוך על פניך הלכת
אל מול אש מלחמה וקרבות
ודמך הצעיר ששפכת
הטהור שבדם קורבנות.
לעיטור ולציון לא ציפית
עת בליל הדמים הנורא
על אחיך לנשק חיפית
בגופך בלבד בלי מורא.
חבריך בקרב לא זנחת
בהתלקח האש בחזית,
בחיוך על פניך הלכת
וכך נזכורך לתמיד.
מה מילים יוכלו להביע
לנוכח שכול וכאב
רק תפילה חרישית שתרקיע
אל בוחן כליות ולב.
מרחבי שדה ביום שמש אביב
ופריחת אילנות, עטויי קסם וזיו
שחוקו של תינוק במפלש החול
מעופה של ציפור אלי שמי התכול.
אל תכס עיניך מראות
תבל ויושביה ביפים
חדשות ונוצורות בתפארת הדרם
את הסיח הקטן במרוץ אצילי
את טללי השחר לעת בוקר ערפילי.
אל תכס עיניך מראות
איך החלד מתפאר בזוהר
ובמחול פלאות
מפציע העולם כולו בטוהר
מפעם העמלים אל יעודם
שירת היצורים אל ייחודם.
אל תכס עיניך מראות
שיש אדון ביקום לו נתכנו צפונות. חזרה לראש העמוד
שיר מעורר ומאיר, שיר אביב.
בא לי לכתוב עוד ועוד שיר יחיד ומיוחד
שחר החודר ללבבות, שיר נחמד.
בא לי לשיר עם כולם, שיר של אושר וחן
אשר ישמח כל אדם, ולעד בליבו יתנגן.
ומעומק ליבנו נגרש את הסתיו
שרכנו דרכנו, באופל וקדור
נחלץ עצמותינו בשמש ואור
מפנינו נטאטא כל שמץ דכדוך
ועל שפתינו נעלה בעלז חיוך.
שמש בכל פרח והיה קצת אדיב
מספיק להיות תרח,-הגיע אביב. חזרה לראש העמוד
לפתע צץ על האילן
אלינו התגנב בלאט
בט"ו בשבט
השקדיה והשקמה
פיהם פוצחים בשיר תקוה
חג לגדול וחג לקט
חג בט"ו בשבט
כל נטע רך, כל עץ ענף
מודה לאל מקרב לב
אשר נוטה חסדו לעד
מט"ו בשבט לט"ו בשבט
(לשנת השמיטה)
אך השנה דומם הנייר
שובת חריש שובת קציר
אף לא נטע בט"ו בשבט
שבת לה' זו השבת. חזרה לראש העמוד
את שרשיו חזק ולבלובו החיה
רחם הרחמן על עץ וגפן שקמל
למענם עשה מכליון הצל.
אל באפך תדון פרחי החן
מנע כמישתם ברכה להם תיתן.
ראה נא יצוריך ביופיים
פריחתם הרבה ונצור עדינותם
שמע קולם
אל יוצר כל חלי נא תפרחת בזויה
שבחסדו כקדם פאר את עדויה. חזרה לראש העמוד
ביתנו פה (חובר בשעת משבר למען ילדינו)
ודרך התורה דרכנו לצמיתות
כי דרך אין אחרת לכת בו
ביתנו פה.
ביתנו פה.
כי על ברכי אבות חונכנו כאן
ודאגות אם היתה לעזר ומשען.
פה ישררו לעד אחוה וגם רעות
הענוה נר לרגלינו ופשטות
כי פה הכינו שורש לא נפן כה וכה
ביתנו פה.
ביתנו פה
בידי אבות למעננו הוא הוקם
וכל שעל בשעל רווי זיעת אפם.
ביתנו פה
על שום שערך לא נוטש בלחץ הנסיבות
על שום שדרך לא שובש בשפל המזימות
ביתנו פה בהתחולל יגון וזעזועים
ביתנו פה בעת ששון ושעשועים
לא נעזבנו לעולם ולא ניטוש אותו חזרה לראש העמוד
ביתנו פה.
אז עליך בני לדעת, כי זאת רק ההתחלה
לא לשווא כאן התחייבת לבנין חדש
זה היום בני הצבת לעצמך מקדש.
הן שניכם פה התחנכתם בחנוך בתום לבב
וברוך ה' הצלחתם להרקיע למרחב
לא לשווא היה הטורח, וטפול נמרץ
הן במזג ובאורח משתקף המאמץ.
אם לא פעם לכם הזכירו "כשהיינו בגילך"
משהו דומה תצהירו גם אתם במהירה
דור לדור יביע אומר עברו המפואר
גם על שניכם, קל וחומר, עוד יחול הדבר.
הזקנים הלא ידוע, המה עם נבער מדעת
מתערבים כמעט קבוע בנוהל ובמשמעת.
עד שגם אתם תזקינו לגילם המופלג
אז ודאי סוף סוף תבינו: הזקן צדק.
טוב על כן היום לשכוח, הבדלי גזע וגיל
ופשוט מאוד לשמוח, בשמחה בשיר וגיל
דור לדור שולב ידיים ורוקד בדביקות
שנושפע מן השמיים אחוה ורעות. חזרה לראש העמוד
"בכל דרכיך דעהו". כעין מכתב לבניי בצבא (נכתב כשבועיים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור)
דעהו בטוב דעהו ברע, דעהו בלי פחד ומורך
דעהו בכל שתלך ותפנה ואל תרתע משום טורח.
כל אדם בצלם אלוה נברא וכמוהו נברא גם רעהו
על כן שא לנגד עיניך תמיד: בכל דרכיך דעהו.
כי מצוי הוא בספר בשדה בסדנה, ואף בשוחה במוצב
בכל שתדרוך שמה כף רגלך, וגם לידיך בקרב,
אם אך תדרשנו בהמצאו לחסד יטה את מטהו.
כי קרוב אליך מאוד מאוד: בכל דרכיך דעהו.
אם תרחיק נדוד או תשהה הלום או אם לשחקים אף תרקיע
במצוקי הרים ובעמקי תהום, לגבול ממלכתו, לא תגיע.
גם מי שהפליג לכוכבי מרום שם חזה רק אפס קצהו
למען נדע מה נורא המקום: בכל דרכיך דעהו.
נשחר ונבקש את חסדי הבורא שיפרוש סוכתו עלינו
שיתן בליבנו להבין ולהשכיל את הדרך אשר לפנינו
ודור ישרים של אבות ובנים ישכון בשלום בנוהו
לשמור ולעשות ולקיים במעשים: בכל דרכיך דעהו. חזרה לראש העמוד
אנחנו ואתם. עם שוב הבנים בתום הקרבות.
כי כולנו נצלים באותה המחבת.
ואם קורה שאחד קצת יותר מטוגן
לעומתו השני מעט יותר לבן.
היעקר הלא שישאר לעולם
מקסם הנחוח של אנינות טוב וטעם
וכל אחד עם עצמו יהיה שלם
"אנחנו ואתם".
"אנחנו ואתם" קצת רחוקים בעקבות הגיל
אבל שומה עלינו להלך באותו שביל.
וכשם שמצאתם דרכיכם במחשך
תצליחו ודאי להחלץ מכל סבך.
ותמצאו את עצמכם ובמיוחד גם אותנו
וכולנו יחדיו נהיה "משלנו"
שאיש לא יבוש ולא יכלם
"אנחנו ואתם".
"אנחנו ואתם" מצפים ליום
בו נהיה שרויים בשלוה ושלם
ולא רק בספר ובמעוזים
כי אם גם במחננו פנימה בפנים
ושכם אל שכם בעזרת השם
נצעד אז כולנו: "אנחנו ואתם". חזרה לראש העמוד
דברו דיבורים וספרו סיפורים, ידענו גם כן לקטר
ספרו לצעירים את אותה מעשייה, על אותם הימים ומה שהיה
אל תגזימי אבל בערכך, כי כמוהם היית ועוד איך.
היו ברורים והיו ויכוחים, והיה לנו גם "דיסקוטק"
ברבות הימים נתרבו שידוכים והעסק מהר התפרק
ספרו נא ספרו על אותו קלוב סגור,ליחידי סגולה בלבד הוא שמור
אבל אל תגלו נא על מה, שם נאמרו דיבורים בעלמא.
כמו שעונים פטפטו הגאונים, על קיום אידיאל וחזון
מזיעת אפם על גבי אדמתם לא שפכו הם כל כך ברצון
ספר נספר כאן על זה ועל זה, אך סודות מהחדר לא נגלה
כי לזאת ישנו פה היסטוריון יגלה זאת בזמן הנכון.
אני והסבתא מגדרה כפר סבא, יצאנו בקו הראשון
עם איזי ווילי עם חדוה ונילי, לשוט על פני הירקון.
תארו לחבריא אותו הסיבוב, איך חזר כל אחד מבסוט אך רטוב
אבל לא נגלה לח'ברה, מתי ובאיזו שעה.
אני והסלבתא עבדנו בצוותא, בתוך המטבח בשרות
זלגו דמעות ונפלו קרבנות, כבר אז על מזבח קמצנות
ספרו נא ספרו על אותה חמיצה, על תה בלי סוכר ומחצית הביצה
אם תגזימו אפילו קצת, לא נעמיד אף אחד למשפט.
בחוג המכונס תעלולים של קונדס, היו מעשים של יום יום
וכל הזקנים שהיום מתרעמים, סובלים מחולשת זיכרון
ספרו נא ספרו נא על ליפט מתנדנד,על מטות הפוכות ואהל מרקד
ואין צורך בכלל להגזים כי היו מעשים נוראים.
לא היה לנו רכב על כן דבר ה"סחב" לא היה אז במלוא התפוסה
מאד התמוגגנו אם פעם התחמקנו,לתפוס איזה טרמפ על סוסה
ספרו נא ספרו על אותה הרפתקאה,איך נפלה המורה ממרומי "עליה"
ובכלל לא נגזים במהירות שלא יראה כיהירות.
אני והסבתא יינו בצוותא, את מה שקוראים ראשונים
עם כל הטענות אגיד לכם זאת, מכם לא היינו שונים
ואין צורך בכלל להגזים, כי אתם בוודאי מאמינים. חזרה לראש העמוד
ישנו מנזר סט קטרינה
גם במשקנו יש מין תואי
אשר דומה ל"קטר" ינה.
עליך לא הרחק לנדוד
ולא לסבול סגוף וצער
להיפך פה תוכל לשקוד
על התחביב בשלות יער.
אינך צריך להיות משכיל
מספיק לדעת תורת היחס
ועל היחס המקביל
אפשר לעבוד בשחץ פחז.
במנזרנו הצעירים
מצטערים על צעירותם
מקשקשים על הקשישים
אשר כוחם עוד במותנם.
איזה מין-זר של נזירות
ששאיפתה השד יודע
להתהדר בפעילות
של חוסר מעש משוע.
הן תפקידו של כל צוער
לקרא: קדימה! אחרי!
להיות ראשון המסתער
מופת לכל תוסס וחי. חזרה לראש העמוד
"גוולד" או "החמס" משנה את פניו
משמיעו לעת צרה כדי לצאת מהמוצא.
בקטנות איש לא חושש שאי פעם יתרושש
אך לפתע הוא חלוש חסר כוח ותשוש.
כשעוד צעירים היינו ועל חנוך דעה חוינו
אך משגדלו בנינו, כבר שינינו דעתנו.
כאשר עוד "התרוקנו" מפרנסים אנו, צעקנו
האם גידול המשפחה גם הגביר הדאגה?
פעם נדמה עוד בימי תרח לא חלמנו כלל על קרח
עת קבלנו "הארגז" לא יסולא הוא עוד בפז
הקרור שבחשמל הקים,"חמס" לא מבוטל
והיום עם פריג'ידר לכולם כבר יש היתר
שלפלוני יש תנור, למה? לא היה ברור
מעתה ברוך השם "החמס" גם מתחמם.
בכל אופן אופניים לא יעלו על דל שפתיים
מי כזה קשוח לב לצאצאיו דבר לסרב.
פעם הלכנו בטלאים וחשבנו על שחקים
לשחקים העפלנו די, אך למחשבה יש טלאי.
ואולי יש צורך דרסטי לערוך ניתוח פלסטי
לפרצוף המחוספס של אותו מסכן-"חמס"
תופסת אותי הרגשה חנוקה
משניקה בקרבי כל זיק ורצון
להביע קבל עם דברי לעז ולצון
כי משום מה ומי במרוצת השנים
לובשים דברי פנים מרצינים.
אם ניגש איפוא ונמתח את הקו
מתחת לאותן שנות ל"ו
ונצפה אחורה אל ימי המאבק
ונאמר הדברים ללא כחל ולא שרק
ונתעלם מן הצד ההומניטרי
אפילו במחיר לא להיות פופולרי
ונפסיק נא לרגע בנית הטפחות
של מלל והלל תשבחות,
או אז נוכח ברורות למדי
שאנחנו כולנו –לא עשינו די,
או לכל היותר הלכנו בתלם
מכוח ההרגל וההסכמה שבאלם,
כי כיצד יתכן שבעיני חנוך
זרענו תקוה וקצרנו דכדוך?
ולא הצלחנו ליצור כלים מתאימים
מכילי דברי טעם מתקבלים וטעימים
לא הסכננו מספיק להקשיב ולשוח
או מקוצר ראות או מקוצר רוח.
והאמנו לכל מיני אשליות של כוזבים
אך בנינו ובנותינו בינתיים עוזבים,
ועוזבים ועוזבים ואין צועק: הרף!
עד מתי נעמוד מנגד לטרף?
והאמינו לי שכל אדם שעוזב
משאיר אצלי מין מלקת בלב.
ואינני יודע כיצד בדיוק
אפשר לגרש ולהדביר הדיבוק?
אך נדמה שעדיין המרחק הוא רב
בין לקבל הדבר כמובן מאליו
לבין טיפול מעודד עקבי ומסור
בבית, בית ספר עבודה ושעור.
ולרדת לעומקם של דברים בלי דחייה
אפילו לעומקה של בריכת השחיה
ואל נתייחס בביטול כלל וכלל
לאותה בעיה של מגרש כדורסל,
לוא זכתה התביעה כיאות לטיפול
היינו זוכים לקליעה של בול.
אך אין זאת אומרת שאציע כעת
שיש לצעירים רק לתת ולתת.
אחטא לאמת אם אומר בכנות
שהנוער שלנו הוא כלי השלמות
ציבור מסכן עשוק וגזול
שאיליו מתנכלים ללא קץ ולא גבול,
משולל זכויות נרדף וננזף
כבול בנחושתיים וקצוץ כנף.
ונראה לי שאותות של עגמה ויגון
תוצאה עלובה של בטלה מרצון.
הן אפשר ורצוי גם לדור הצעיר
דברים חשובים ללבן ולהבהיר
כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים
אם אינם מתנהלים בפסים שגורים.
אם ידעו להרחיב אופקים ולפרוץ
בלא לבקש תמיד מוסכמות לנתוץ.
לבצר עצמם מקום ועמדה
ולשמוע מהם דברי טעם וחמדה
כה רחבה הקשת וגדול המגוון
של ערכים נשגבים ומלאי ענין.
ועד כה סוף כל סוף לא חולק כל עיטור
או צל"ש על דברי קטרוג וקנטור.
עם קצת דרך ארץ ויחס כבוד
תראו שאפשר לחולל נפלאות.
ואנו, אף אנו נפסיק מנהגנו
להכות על חטא על חזם של בנינו
כי בשר מבשרנו הינם סוף כל סוף
ולא ארחי- פרחי מקצה הרחוב.
ואם יוצאי חלצנו אינם חלוצים
שלא נדע כשלונות יותר חרוצים,
רק נדע כיצד למשכם ולקרב
ביחס גומלין ונועם הלב. חזרה לראש העמוד
אצלנו כל ילד דצריך או דכפין
מבורך במאה או יותר מחנכים
וחזקה חזקה על כל אישה וכל איש
את כושרם המחנך להפגין ולהדגיש
(הו כמה היינו אנו מסכנים
דור עיקש ופתלתול חשוך מחנכים)
אך חלקת ילדינו על פנינו שפר
כל קפדן מלמדם במלמד הבקר
כל צלף בם מצליף של יועץ יאיץ בהם
ומשקף כל משקוף אלף דעת וטעם.
יש מרשם ומתכון לכל סבך ופקעת
אם חכם המטיף או נבער הוא מדעת.
רק דבר קטן שוכחים לפעמים
שאפשר לחנך גם במאור פנים
וגישה עדינה ויחס אוהד
שבעתיים יגבירו תגובה הם והד
ודור "ישרים" ידור ב"כפיפה"
עם מי שינחנו ברוך לטיפה. חזרה לראש העמוד
בלי להרהר עד כמה זה חשוב, לשפוט לפעמים גם קצת לחיוב
בלי פקפוקים מטילים בך דופי,בדבר סגולותיך או טבע או אופי
ולאן זה מוביל? כל אחד יודע, שאיש את רעהו בלי מלח בולע
אז למה שלא כל אחד ישתדל, לראות דברים בלי שמץ של צל
כי כל קרן אור שמתוכנו זורח, עלינו לשבח.
בנים גדלנו וגם רוממנו, ולא מעט עליהם השתוממנו.
ולכן רבותי ניתן את דעת, שלא כל קבוצה היא מקשה אחת
ויש ביניהם טיפוסים כה שונים, כמעט שאמרתי כמו ההורים.
ואם רוב רובם בכשרון ויעילות עושים מלאכתם בשקידה ומסירות
ומבוקר עד ערב בשדות בהיכון, אף בלי מנוחה או מבט בשעון
אז על כך אין שום טעם להתווכח,-עלינו לשבח.
תורנות של שבת,זהו עסק פיקנטי,המוטל על פי רוב רק על סוג דומיננטי.
כזה מין סוג א' שבלי לטיפה, מוכן ומזומן להגשה ושטיפה,
שבמשך שנות דור כבר הורגל והורץ,לקבל על עצמו בלי לרטון כל מאמץ.
ומה גם שלרוב המלאכה תבוצע, ע"י גילאים מעל לממוצע
ובלי להתרברב או להתנפח,-עלינו לשבח.
לפעמים חבר אומר דבר טוב,לעיתים במעט הוא,מנותק מהרוב
ויש חבר יסדר בשתיקה,את אשר זולתו יעשה בטריקה
ונמצא שאפילו גדולים שביננו, שוכחים נקודות של ציון בתוכנו.
כמובן שצריך גם לבדוק ולבקר,על מנת לשכלל, לתקן ולשפר
אולם נדמה שיצא לנו רוח אם נשמע מידי פעם גם נימה פה של שבח.
ומה שמגיע צריך לטפח-עלינו לשבח! חזרה לראש העמוד
בלדה למה שהיה ואיננו עוד - שיר הרס למקלחת הציבורית
שנים רבות לנו היתה, יום יום במת ויכוח
ובתוכה אגב אורחא, עסקנו בקילוח.
זרמי המים החמים, פתחו את סגור לבנו
ודבורים היו קולחים בחופשיות בינינו
ולעיתים משם נשמעת, גם שירה זיבורית
מקלט נעים לכל בר דעת מיקלחת ציבורית.
לכל בעיה הפתרון נמצא, בין קירותיה.
כי שם אמת ממקור ראשון, נגלית במערומיה,
ומשמנה ומסלתה, של כל שכבות המשק
יום יום באו בחבורה, להתקרצף בחשק.
גם אם חלילה פעם קרה, שזה עם זה שם רב,
בדרך כלל המריבה, על קרס או קבקב.
אמת נכון היה נחוץ לרשום בפרוטוקול
מה שמעיק על איש קיבוץ שרוי בחוסר כל,
המעמדות שם התבטלו , בלי מורא ופחד
משום שכולם התבשלו, בתוך אותה קלחת.
זה התיאור הפיוטי, (ורק אפס קצהו)
עת כל חבר כרכושו פרטי, לקח סבון רעהו.
ולעיתים גם התחלף, הגרב או הבגד
גם לא הקפיד המתנגב, של מי היא המגבת,
בזמן שהקיטור פגר, זקנים ובני תשחורת
מיד החלו לקטר עד שיצאה קטורת.
על אף שכל אחד בקי בקצף וקלוח,
לא כל אחד יצא נקי משצף הויכוח,
שם החיים היו מתוקים כמים גנובים
היום אנחנו רתוקים למים קצובים.
אז איפה איפה הזמנים בהם שאבנו נחת
ובאנו לבילוי נעים בצוותא למקלחת.
מנת חלקנו עוד מימי "משק פטר"
ארוכה ודביקה ומתוקה כדבש
מאכל תאוה לעשיר ולרש.
החטיף המסורתי של ערב שבת
לכל עובר אורח כבן וכבת.
עוד בטרם יבש מקור מלואיה
נשאה חן וחסד בפי טועמיה,
ונודע זה מזמן שמעה הטעים
בספסלי ישיבה וחוגים בטחוניים,
אך פתאום יצאה הגזרה המרה
בשל חוסר כוחות או הידוק חגורה
או חוסר ענין או חוסר טעם,
בקצור-המצרך היקר נעלם!
ואני שואל האם אין חזקה
כמו לתפילה וקריאה גם כן לעוגה,
וכיצד מבטלים בחוסר כבוד
מנהג מקובל זה כמה דורות,
אז אני אומר החזירו העוגה
למנוע מאתנו תסכול ותוגה.
אנחנו אפילו מוכנים להשמין
מאותו מעדן עתיק יומין. חזרה לראש העמוד
בשבחן של בנות ה-50 פלוס
כי כנראה שעדיין לא נעשה דבר
או נאמר על הזן הזה המובחר
שעל גבן מחצית היובל כבר מכביד
למרות שאין זה להן "פלוס" יחיד,
וחרף הגיל ועל אף מיחושים
אפילו אינן בטלות בשישים.
ויום מדי יום ובלי שום לאות
על משמרתן ניצבות הן בנאמנות,
כדוגמה אמיתית לדורות- שיבינו
שאין שום בושה בשערות שהלבינו.
להן יש לאמר בודאי ובודאי:
תחזקנה ידיכן- כה לחי! חזרה לראש העמוד
זו טעות של הסדרן לפני חודש רק הייתי.
שן- אמנם רשום היית, כתורן בחתונה
אבל מה שלא ראית כבר עברה חצי שנה.
מה פתאום פה בתקציב שלי מופיע גרעון?
המשרד לא יכתיב לי את סדרי הפירעון.
בא לך לפני שנתיים להזמין מערכת קול
ואתה חייב אלפיים שקל רק וזה הכל.
מה פתאום שלאורחים שהזמנתי אין זכות
תחת זאת מאוד טורחים לפרופסור לספרות.
האורחים שלך בנחת תשכן בתוך ביתך
בדירה המרווחת שקבלת זה עתה.
מה פתאום שאין לי חופש זה שלוש שנים ודאי
הן מגיע גם לי נופש כמו ליתר חברי.
א. הנה השתתפת כל שבועיים בטיול
ומלבד זה התעופפת כחודשיים גם לחו"ל.
מה פתאום? כמעט קבוע, פה אצלנו הפזמון
אבל למה ומדוע זה תמיד אתה, פתאום. חזרה לראש העמוד
שהפסים דהו כבר בכותונת, ואת היום בת שלושים-
אמנם נכון קצת הזדקנתי, אבל כוחי עדיין במותני
ובמסלול שלו הסכן הסכנתי, אתנהלה לי לאיטי.
החברים האדישים, בין כה וכה לא משתנים
ואת מעט הפעילים דנים בזפת ורותחים
אך חוץ מזה אחי, הכל בסדר, כן חוץ מזה אין שום חדש.
אמרי נא לי האם בשדה הרוח אפשר לראות כבר איזו התקדמות
או יש עדיין צורך בפיקוח, או נחיצות של התערבות-
אין להכחיש יש מקום לויכוח, יש פה ושם עדיין מגרעות
ישנם הרבה אשר עושים רק רוח, ונלחמים בטחנות
כי החבר הפשוט, עוד לא הגיע לשלמות
גם לא השלים עם הרעיון, שהוא באמת אינו גאון.
אך חוץ מזה אחי הכל בסדר, כן חוץ מזה אין שום חדש.
תגידו לי היש שלוה ושקט, באסיפה במוצאי מנוחה,
העוד ישנה לכך סיבה מוצדקת, שתקרא היא "השיחה",-
יאה לגבר הוא השיג ושיח, ולעצמו נוטל תשעה קבין
אך מנצל אותם כדי להטיח, בזולתו מרעין בישין.
כך הוכוח הסוער, מחוללו לא מפאר
ולא הקול המתגבר, קובע מי צודק יותר
אך חוץ מזה אחי הכל בסדר, כן חוץ מזה אין שום חדש.
עכשיו הקשיבי ובגלוי השיבי,מה מתרחש בדור הממשיכים
האם אקטיבי או שמא פסיבי, או כבר צצו בו משיחים-
שאלה כזו מוטב לו לא שאלת, כי לא יפה להביך את הצעירים
מוטב היה לו במקום זה שאלת האם חלקו כבר עיתונים
כל התנופה הצעירה, כבר נבלמה בעצירה
והאוצר זה הבלום לא מתעורר מהנמנום,
אך חוץ מזה אחי הכל בסדר כן חוץ מזה אין שום חדש.
איך המצב בין איש לרעהו, האם גם פה הכל כהלכה
או רק ידע השור אבוס קונהו, כיוזמתו היחידה.-
אל נא תגזים- עוד לא כל כך גרוע,ואל תפחית ערך עצמך
ואם יחדיו נצעד בנתיב צנוע זכה נזכה להצלחה
ואם כולם מחושלים, לגוף אחד פה מתלכדים
בעוז בצוותא מכריזים חזקו ואמצו נא חברים
אך חוץ מזה אחי הכל בסדר,אז חוץ מזה אין שום חדש. חזרה לראש העמוד
אנו סובלים ממחלה, שהתרופה לה ידועה,
אולם עד כמה זה מפליא, לא ישתדל איש להבריא.
כמעט ההיפך הוא נכון, רק מגבירים את השאון.
האין מנוס, האין מוצא האין עצה האין תרופה,
למחלה המדבקת?
שקט! שקט! שקט!
סופרינו בעלי כשרון, ממלאים דפי עיתון
בדברי בוז ולעגה, על הסדרים, כאן בחברה.
לשבח הוא מאמץ כזה, כי לתקן באמת יאה
את הזקוק תקון מכבר, ולא רק על גבי הנייר.
אם אין מצע כאן של ממש, ההתלהבות כאש של קש
אזי אכן דרישה מוצדקת, שקט שקט שקט.
בתוך משקנו החדיש ישנו מכון לשם חריש
לקליפים לתובלה, לחליפים ולהקפאה.
ורק טבעי הוא שמכונות, בדרך כלל הן רועשות
לכן טרטור המנועים את סעודתנו הוא ינעים
משום שמקום החנייה נקבע ליד הארוחה
ורעש בטורים מלאים, מחוץ ומבפנים ירעים
בקשתנו חיש נשתקת: שקט שקט שקט.
מובן, גם צורת הדבור, זקוקה מאד היא לשיפור
לבל נחשוב שזה יצדק אשר בקול גדול יצעק
כי אין בכוח פה הקריטי סימן למוח אנליטי,
בנועם כל שיחה נקלטת אם היא תוגש לנו בשקט. חזרה לראש העמוד
מעולם עוד לא נהניתי, מגילוי של חוש אסתטי,
כנראה זה המצרך פה מהציבור פרח.
בכניסה אל האולם, שק מושלך ללא משים
ושלולית נחלת כולם, הבאים אל הטרקלין.
וליד המדשאות בשבילים ובדרכים
אוי לעין ראתה זאת, נירות עצים פחים
גם סביב תאי הדואר, המראה אינו מרנין
יפה נפש ויפות תואר נקיון אינם שומרים
אל לנו לתעתע בעצמנו חברים
מה שמטאטא יודע, גם אנחנו יכולים
במלבוש והנעלה, חן חושכם כה מפותח
למה לא בתוך ביתך הלכלוך תזרוק לפח. חזרה לראש העמוד
כל בעיה שבחברה כבר זכתה לציון
פרט לאותה המכשלה אשר נקראת עישון.
לכל דבר ישנו תקציב נשמר בקפדנות
ובמיוחד לאותו סעיף הורס הבריאות,
להיפך- כאן הכל ניתן ברוחב של ממש
לגברונים צעירי זקן זה עסק מבוקש.
מה שלמדו עד כה, נראה, היא הסוגיא דתנן
שיש לפתוח את הפה עד שיצא עשן.
כך מתבזבז הון הציבור אכן ענין בוער
אל נא תחשוב שכך,-בחור, הנך גברי יותר.
גם בזמננו הגברים לא נרתעו מאיש
אך אותם ה"מבעירים" אין מה להתבייש,
אם תוך עישון ותוך ענין קראת את שירי
אל נא תנשוף לי בשולחן עשן לפרצופי.
"חיוך יותר זול מחשמל ונותן יותר אור" (פתגם סיני)
בלי להביט אלי מרום, למקום האור ומקום החום
או שנתמיד גם להבא להבליט רק את המגרעה?
אז אם נתקלתם במקרה במין טיפוס אשר כזה
שאינו מוכן ומזומן לשקול לחסד שום ענין
בין אם זקן הוא או אברך
אזי תאמרו: נא לחייך!
אם תקבלו אדם זועף ברוך סבר מלבב,
ובחיוך על הפנים ירגיש עצמו קצת לא נעים,
ואף תראו כמה שקל בו לערער שווי משקל.
אם יתברר שאותו נפוח, בסבלנות ואורח רוח
פשוט איננו מתברך
אזי תאמרו: נא לחייך!
אפילו אם אתה בלי הרף מושמץ מבוקר ועד ערב
אבל בתוך לבך דופק מין רגש שאתה צודק
או אם ההוא שבא מולך אינו משיב לברכתך
או שהשיר אשר הודפס, בשגיאות דפוס כולו סורס
עם קצת הומור זאת נטייח.
ורק נאמר: נא לחייך!
לנוכח אותה תופעה של פיחות הגיע הזמן לתקופת יציבות
ולמצוא סוף כל סוף ישועה ומנוס
מכל אלו הנותנים את עינם בכוס. חזרה לראש העמוד
ושכחנו את כל תלאות הדרך את כל הבקשות וכריעות הברך.
וגם מתח שכחנו ומריטת עצבים ותלית וילונות קרסים וווים
יש גז וכיריים חרסינה רהוט כלים נאים והכל כיאות
אז מה עוד נשאר-להודות לכולם,שעזרו לכולנו במשלוח ידם
בעצה במעש ובעזרה של ממש, תודה מתושבי השכון החדש.
יהי רצון שישכון שם לבטח עם רב, ועמל הבונים לא חלילה לשוא
וזו תפילתנו לרבון העולם שיגן על בתינו ועל מה שבתוכם.
נכנסה הברכה אל בין הכוסות שוב אינן משמשות הצמא לגמיעות.
מעכשיו תפקידן שונה בהחלט, אנא הצטרפו אלי לשוטט.
על גבי השולחן ריקנות מיותמת, בפי התורן התנצלות מגומגמת
הואל נא לסור למעונות בנות החן, כוסות שם שנער לא יספרן.
לכתות הגבוהות זכות מיוחדת להציג עצמן כשכבה מכובדת
הכוסות אצלן משמשות עציצים, קופסאות לריבה ולכפתורים.
משפחות רבות כבר בשעת צהריים דואגות במסירות לסעודת בין הערביים
כוסו של הכלל כלי יעיל ובטוח, להוביל בו זיתים, דיסה,דג מלוח.
ואם נדבר על שיפור ויעול, לא נשכח גם קצת לטפח בטפול
משש עש עשר שם כוסות מקפיצים,כלי קבול מצוין למרק ומיצים
כמובן גם קיימת רבית קצוצה,בדמות של תמותה טבעית רצוצה
אשרי שיאחז וינפץ הכוסות, לתוך הכיור בתרועות אדירות. חזרה לראש העמוד
שיר לחסכון בבזבוז. עפ"י נעמי שמר
עוד לא החזרתי חלק אשר כבר לא נחוץ
עוד לא בזבזתי דלק בלי למצוא תרוץ
אהה אהה אהה עוד לא בזבזתי די בזמן העבודה ושעות הפנאי
ואם גם בכל חדר דולק אצלי חשמל
חושב שזה בסדר כי כך אצלי זה כלל
ואם נוסף עוד רק בוער זוג תנורים
ועוזי כמשחק קבל הגפרורים
אהה אהה אהה עוד לא בזבזתי די בזמן העבודה ושעות הפנאי
וכך פרסתי לחם באמצע הכיכר
היתר לא עליכם לציפורים נשאר
גבינה ושמורים פתוחים על השולחן
לסגור את המכסים אין זה בזבוז של זמן
אהה אהה אהה עוד לא בזבתי די בזמן העבודה ושעות הפנאי
בחלוקת הצהריים לקחתי בכמות
למרות שאנו רק שניים סחבתי בשביל גדוד
כי בשבילי בבית מובן זאת מאליו
לא אסתפק בכזית אף אם הכל יקר
אהה אהה אהה עוד לא בזבזתי די בזמן העבודה ושעות הפנאי
פזורים בקצות המשק תאי הטלפון
אך במשרד העסק הולך בלי אסימון
לכן יש פטפוטים על כל השתלשלות
אשר בחיתולים של כל נכדון פעוט
אהה אהה אהה עוד לא בזבזתי די בזמן העבודה ושעות הפנאי
ואם את בין ערביים חוזרת אל הכביש
אל תחשבי פעמיים לך רכב להחיש
ישנו נהג תורן השש להסעה
מכון ומזומן בכל רבע שעה
אהה אהה אהה עוד לא בזבזתי די בזמן העבודה ושעות הפנאי
בחדרי חדרים קרור ו-או- חמום
לילות וגם ימים מופעל על טמטום
כי חום הנעורים אניו כבר איכותי
זקוקים הצעירים לחום מלאכותי
אהה אהה אהה עוד לא בזבזתי די בזמן העבודה ושעות הפנאי
לענינים האלו בזבזתי די מילים
אל אף שאתם ממילא ודאי לא מקשיבים
אך אם אנו רוצים קצת להתקדם
עלינו להשכים לקום ולדקלם
אהה אהה אהה עוד לא בזבזתי די בזמן העבודה ושעות הפנאי חזרה לראש העמוד
הציבור שרוע, כי לכל ידוע שהחייל שלי חזר.
יש עוגה ובייגל וחברי הסגל מספרים דברי צ'יזבט
והותיקים כולם מרותקים רוצים לשמוע עוד קצת
הבנות שמעו בלילה על הצלצולים
לא אחת היה כדאי לה כל הגלגולים.
2. מי שלא היה שם,ישעיה ואחיקם
שלמה, משה ומאיר,
אבי מדמור חזר כמו גפרור
ורוימי חצי טון השאיר
אך לעומת זאת היו הגופיות כבדות מפיח ומבוץ
והמכבסה עבדה במעמסה,תוך יום סימה את המרוץ
וכבסו יומם ולילה כמעט גם מדים
גם למתפרה ודאי לה זה היה מדהים.
3. ויפות התואר אף כתבו בדואר, מכתבים לכל כיון
במילים הלעיטו, ולבבות הרטיטו בעליי ובחמדון
ונזכיר גם עוד מבצע חבילות אשר הוכן ברוב חיבה
החלק מתוכן חזרו כלעומתן תוכנן נמצא כאן במסיבה
משהו חשב בלילה על החילים
והכינה עת שפנאי לה דברים טובים.
4. כל החיילים כבדי התרמילים חזרו ושבו לברגים
שוטפים הרצפות וגם התינוקות בכל הרמות והדרגים
מבצע שלום הגליל הוכיח בעליל כיצד מטפלים במחבלים
זהירות מהמוסך, עכשיו יקרה גם כך מי ששובר את הכלים
אוי ואבוי ואללי, לכל המסובים
עבריין יושם בפיילה של האבובים.
5. שימו לב לשוכי, כל כולו דרוך כי…השתחרר מהצבא
ויש לו כבר זכות להסיע שנת שרות בסובארו חדשה.
שבתם בשלום לכן אנו היום התאספנו במסיבה
ואנו תקוה שזה יתן דחיפה להרבות אחוה ורב חיבה
מי אשר שומר עלינו והחיילים
הוא יפרוש סוכת שלום עלינו לתמיד. חזרה לראש העמוד
פרצה אצלינו מחלה, וזו הדיאגנוזה
כי המקור של התלאה הלא הוא בפסיכוזה.
בטלה מאיש תקיעת הכף, הסלחנית משלמת
ובמקומה תקיעת האף צלילות מוחו חותמת (חוטמת)
כמעט כולנו מקדימים, בלא נקיפה של דופי
הרוגז לפני רחמים, כי זה ענין של אופי.
הוי, אוילים חסרי תבונה, הלא ידע כל ילד
מוטב לסבול מתת תזונה של "ברוגז" כאן בחלד.
הן לא נדרוש מאף אחד, שום מתק של שפתיים
רק שיהא יסוד מושתת, על קצת ארך אפיים.
נפסיק משחק הזאטוטים של "ברוגז" לעולם
הויתורים הם להטוטים קלים לאיש חכם.,
נ.ב. ואם לשוא נכתב השיר
ארור העפרון
אך שמה בכל זאת ישאיר
ניד לבבות קטון. חזרה לראש העמוד
(גד"ש ר"ת גידולי שדה)
כי ישאלך בנך מחר לאמר: מה חדש
תענה, אין חדש תחת השמש זולתי גד"ש
בעגלות גדושות כותנה בגובה טונים
ענף אשר כולו אומר: מליונים
ומחסום ה-500 הכל יכול
כבר מזמן עבר את מחסום הקול.
ומרגע שהאדמה כלאה בבטנה
גרגיר ראשון מזרעי הכותנה.
נראה שאין עוד גורם במרחב
הדומה בחשיבותו לאותו הענף.
וגם בנו התאנף מרכז משק מזמן
בגין הג'ין המהולל של קוטפי הכותן.
נשכחים ענפים כמו לול והדר
והענף המאמץ את אנפת הבקר.
ולענפינו הקולט שלומים מהייקים
תפקיד בלעדי של ספק של שקים.
כי חצי שעה בזיעת אפיים
מכינים עונה הנמשכת-חודשיים
ובכלי התקשורת ועל גבי הלוח
עושים מסביבם הרבה רעש ורוח.
וכל חודש שם צץ איזה טרקטור ענק,
על חשבון שיר קיטור לחימום המרק.
ובכלל בל נחשוב שהשבט המסונף
בכל דרישותיו כל כך עניו,
כל שעה מורידים פקודה למטבח
להכין את הטרף לגזע המשובח.
והשליחות יוצאות דחופות ומבוהלות
אחרי עוגות מטר ביצים וגבינות
והמחשב עושה שעות נוספות
לחשב כמויות וקלוריות.
ולואי שמכסה של מים זמינים
תדביק את פלגי הקפה המרובים,
ולקראת סוכות בשדה הלבן
מתחיל כתמיד המרוץ עם הזמן.
ואז כרגיל טרודה הקהילה
בספוק ניכר בעסקי חבילה.
וחלפם ליד השדה באקראי
סופר כל אחד חבילות בחשאי.
וחושש ממבנה שיצא קצת קונוס
שיוריד לו מס נקודות מהבונוס.
ואולם בסופה של עונה מוצלחת
המשק כולו מתמוגג מנחת,
והחבר'ה מגד"ש מנפחים החזה!
עוד לא היה לנו יבול שכזה. חזרה לראש העמוד
מכות מצרים המודרניות פסח תש"ל. הוקרא בשעת שידור חי בתכנית הרדיו "הזמן עושה את שלו".חובר בשעת התכנית.
ועד היום הזה- זה לוחץ להם שם על המעיים.
מני אז בקשו לשחקנו בשחק
ולעשות מעמנו עדר של פועלי דחק.
למרר את חיינו בעבודה קשה.
בקיצור: מלחמת התשה.
אך כבימים ההם כבזמן הזה
שולח לנו ה' מושיע ומשה
ובמקום לשטפנו בנחלי "דם"
מסתבר שרוב הודעותינו להד"ם
ובינתיים כבר כל העולם יודע
לאיזה צד מגיעים אנשי ה"צפרדע"
ואם עדיין המצרים לא מבינים
עוד צה"ל יוציאם מכל ה"קינים"
ונאצר עצמו יראה לבסוף
שאין מי אשר לבטחונו י"ערוב"
ובודאי עוד יחוש מכת שוד ושבר
עת הודעת דובר צה"ל תכה בו כ"דבר"
וכל חייליו מוכי השחין
בפחד בתוך שוחותיהם שחים,
ואם נאצר עד אז לא ירים השפורפרת
ימטירו עליו ברד של עופרת,
וכדי שלא יתרברב הרבה
יש לחו לו חיל מסוקים כ"ארבה"
ואפשר גם בכמה קוי תאורה
יעשו לו קצת "חושך" לצרכי תפאורה,
ואם לכתר הבכורה ימשיך לטעון עוד
ינחיתו עליו גם "מכת בכורות"
על כן לא תועיל ועדת רבט
כי זאת כבר אצלנו ידע כל רב"ט
שאף יתאספו כל חכמי ג'ידה
לא יוסיף זאת לאיש לא יוקרה ולא ידע
וכל החרטומים אשר בחרטום
בדיונים לא יעלו ולא כלום.
מתי כבר יבינו חרטומי מצרים
שה' נלחם לנו,
בים ביבשה ובשמים. חזרה לראש העמוד
דעו לכם בנים שלא חסר לכם מאומה
ורק אתם בעצמם חסרים.
ולא נורא אם במקומכם נקומה
השכם אל הבקר בבקרים.
ואם בערבים אין כאן קולנוע
ובחוצות הלילה קצת חשוך
רק שיהיה לטנק די שמן במנוע
ותחמושת לתותח כדי רכוך.
אתם הנלחמים לשם שמים
והמה יהבם על הרוסים.
הקץ יגיע ל"סבלות מצרים"
עת ימצאו בתיהם הרוסים.
ביום הדין את הגשרים הקימו
ושמו מבטחם על הטילים
אך בחורינו בזעמם הרעימו
ואת רכבם הפכו תילי תילים.
צר ואויב הבסתם בשלהי החורף
כאריות חרפתם נפשכם לקרב
ומי יודע אם היינו עורף
לולי סכלתם לצורר מזימותיו.
במה ניכף לכם על שהדפתם הסורים
בלהט נעורים יצאתם למאבק
על ששחררתם ישובנו הנצורים
הסבתם לאחור ירדן וגם עיראק.
על כן נודה ונהלל לצור ישענו
שלא זנח עמו בשעת מבחן
אשר פרש חסותו עלינו
בארץ מדברות ובגולן.
כי הוא נמצא בכל מקום ושטח
ועת נאספו נדיבי עמים
רק הוא יערוב שישראל ישכון לבטח
בגבול ארצו ועל גבי עמים. חזרה לראש העמוד
שוב יוצא הנרי "היהודי הנודד"
עם סאדאת מתנשק ועם אסד מסתודד
ומתחבק עם המלך חוסיין
בעיני פייסל מבקש למצוא חן
ומכוון בחשאי אמצעים וכלים
כדי למכרנו לישמעאלים
ובלבנו טורח אמונה הוא לטעת
שאין כאן חלילה "ג'ניבת דעת".
ובכלל, מה חשוב אם בועידת ג'נבה
בשולחן עגול או מרובע נשבה
אם שכננו ממול מסרבים כל העת
באופן ישיר לשאת ולתת.
צורת הישיבה נטולת חשיבות
כל עוד עמידתנו תהיה כיאות
יהי רצון שיעמוד לנו כח לעד
שנוכל גם לה ל "ג'ניבת דעת".
עמים נאורים ועמים נבערים
מודדים את היחס על פי חום תנורים.
לגולת עמינו יהא זה תמרור
לצאת סוף סוף מאחורי התנור
לנטוש את החום הנכרי המזוייף
ולהקבץ בארצנו להיות פה עם רב.
וזאת תהיה התשובה המכרעת
לאותה מזימה של "ג'ניבת דעת". חזרה לראש העמוד
מי שהיו אלילים נהפכים לתרפים
ואומות נאורות סוגדות כעובדי אלילים
ומשחרים לפתחם של אילי נפט אוויליים.
נכונים להעלות קורבן עם ישכון לבדד,
כמו שנאמר: חסד לאומים חטאת.
יערפו דברי נועם ונופת צופים
על שרים ראשי מדינות וגופים
ומוכיחים קבל עולם בבקרים חדשים
איך מוכרים ידידים בעד נזיד עדשים
ושמן מחלמיש צור הוא כעת המדד
וכל השאר:חסד לאומים חטאת.
עד עכשיו זכינו לחסד לאומים
במליצות הצהרות תזכירים ונאומים,
אולם כשאויבנו מוכים שוק על ירך
בדיוק נמרץ (ולא כל כך בערך)
מאלצים אותנו להגיש להם סעד
לקיים במלואו: חסד לאומים לחטאת.
חילות הישע בחסדי האו"ם
מנסים להגביל ולהצר התחום
ודגלם הכחול מוכן ומזומן
לדחוק את דגלינו הכחול ולבן
לגבולות מקבילים לתחום שבת
לאמור: חסד לאומים לחטאת.
לכן הם פותחים בפעולת הסחה,למחוק ולטשטש גבולות הבטחה
ואנו עיננו נשואות אל על,ולאו דווקא לכיוון "מעצמות העל"
כי תשועה לעמנו מובטח לעד,
ולא מלאומים שחסדם הוא חטאת. חזרה לראש העמוד
שאול מן הנוסח החוזר ונשנה בהודעות הרשמייות(קיסינג'ר וכו')
הנכם אלינו יותר קרובים
ומדי יום ביומו ידכם נטויה-
במשלוח מכתב או ד"ש או גלויה
ושיחות טלפון מגיעות תכופות
מרגיעות פי אין סוף מסמים ותרופות.
אז נא להמשיך בריכוך המסיבי
כי הוא מאד מאד "מועיל וקונסטרוקטיבי".
2) אצלנו עוסקות ידי נשים זריזות
לסרוג קיטשי-מיטשי וכן אפודות
בהם משקיעות רוב מרץ וחום
לשמור עליכם שם בקור האיום.
מקפידות בקפידה על מרשם הוראות
להגיש בדביקות מטרות נאורות
וכל כובע א-לה סיפפטיבי
ומקווים גם "מועיל וקונסטרוקטיבי".
3) שמענו בסיפוק שהנה "דף הקשר"
משמח אותכם בבסיס וראש גשר
כמובן שאנו תמיד מוכנים
לעשות כל מאמץ למענכם הבנים.
ומקווים שתצליחו לבצע איפוס
בין שגיאות הכתיב ושגיאות הדפוס
למען לא יצא כל כך דפקטיבי
כי אך אם "מועיל וקונסטרוקטיבי".
4) היורה הגיע בהתקפת פתע
ממש תענוג איך "הוריד לנו קטע"
ולנוכח אותם רוחות ונשיאים
החרבו במשק משקיפים ונביאים
ושרגא הודיע בבוקר מיד
שהגענו למילימטר "המאה ואחד"
וגם אחרים תוך סיפוק אמפיבי
טענו: הוא "מועיל וקונסטרוקטיבי".
5) איננו יודעים איך יפול הדבר
אם נחזיק בתעלה או נחזיק במדב
אך כולנו כאחד מצפים ליום
שתשובו אלינו כולכם בשלום.
ואולי גם בתוכנו כשרה התקופה
להתחיל במתקפת שלום בתנופה.
ורצוי שאף איש לא יהיה עוד פסיבי
כי אם "מועיל וקונסטרוקטיבי". חזרה לראש העמוד
אך משנשתתק הקרב הכל לקדמותו חיש שב.
נהג שפעם אסף חייל, היום לא חש כל צורך כלל
להזמינו למכוניתו, להאריך את חופשתו
שוב אין סימן של אורך רוח,האיש ברחוב זועף,מתוח
וגלויי ההתנדבות כמו נשטפו הם בגאות.
השפל לא רק במסחר, גם במורשת העבר
אשר רבים בה בקיאים, כבר מרובים הבקיעים.
נראה אכן שרוב העם אמנם לסגת כבר מוכן
אל הגבולות הברורים שכה בטוחים ומוכרים.
מייד עם פרוץ שביתת הנשק פרצה פה גם שביתת החשק
עת שדה הקרב קצת התרחק עושים שוב מה שמתחשק.
מוסר השכל ערכי מוסר לא נוצרים מצו של שר
ורק בכך ניכר אדם שבקרבו פועם לב חם. חזרה לראש העמוד
ואף בלוח המודעות הדבר ניכר
שוב ושוב על גביו יש פרסום פרחוני
תוסס ורענן מלבב ססגוני.
בו נודע שעל פלוני ופלונית הזוג
נסגר המעגל בקשר הדוק
בתקופה זאת הלא זה בודאי
אות וסימן כי עם ישראל חי.
על פני דשאים ובתוך חצרות
נשמע ברמה צחוקם של פעוטות
ויש מועמד כך ניתן לצפות
לכל עריסה בבית תינוקות
כמה טוב ונעים לראות אם מאושרת
מחזיקה צאצא (בגודל של זרת)
וגם זו הוכחה לא כל כך באקראי
שאכן אמנם עם ישראל חי.
יהודים טובים מוכיחים בכל יום
שפועם בקרבם לב שופע רוב וחום
ומכל העולם כמו אשד שוטף
ירים תרומתו כל איש נדיב לב,
אך פה בארצנו,-עסקים כרגיל
בדיבור וויכוח צורמני קצת הצליל
ותיקווה בלבנו שזה רק טעם לוואי
ולא טעמו של עם ישראל חי. חזרה לראש העמוד
לביתי. במלאת חצי יובל לעליה על הקרקע
מניכר עת הגענו בחוסר כל
תלאות אז שבענו וסבל ושכול.
בפני צר נגפנו במערבולות של דם
על צווארנו נרדפנו ביבשת וים.
ממחשך הסתערנו אחיות ואחים
בידינו חתרנו אלי חוף מבטחים.
בקרקע זו הנחנו תשתית חינו
אדמה ו הפרחנו בזיעת אפינו.
יתד פה תקענו בחסדי א-ל עליון
הגרעין שזרענו יעלה לרצון.
המשעול בו צעדנו לא סולא בפז
עם כל זאת לא מעדנו והמשכנו כ מאז.
בפשטות יעודנו בלי פאר עדיים
פסגת יעדנו היא תורת החיים.
יהי שלום בחילנו נבקש ממרום
יברך עמלנו בזה היום. חזרה לראש העמוד
נחני באורח מישור-ערב יום כיפור תשל"ה - מעין תחינה
מעידן תלאובה, מתהום רבה
מתחושת חידלון
מ גבור קול שאון
משעה דחוקה,
מעמקי מועקה
תנה לי מצפור
ו נחיני באורח מישור.
אין סוף לתקוות
אין גבול לקנאה
ואין תחום לרינה.
עוללינו וטפינו, חזקם לבאות
הרוה צימאוננו, ריבון כל חי
עד שיבלו שפתותינו, מלאמר די, די, די.
חזק את ליבנו מלך חי וקיים
אל מול כל אחינו יהמה ויפעם.
הטה רחשינו, ריבון כל המעשים
אל ליבם של בנינו להשכיל ולהחכים.
נצור יחודנו, א-ל חנון ורחום
וחשל אחודנו, בכל שטח ותחום.
מלא אסמינו ברוב חסדיך
והעלה תפילותינו אל כסא כבודך. חזרה לראש העמוד
ותבונה ודעת למצא עת עצמנו.
תן לנו אומץ להסיר רינונים
ודיבה ולעז מבתינו ספוגים.
תן לנו מרץ לעמוד בכבוד
בשובה ונחת מפני הבאות.
תן לנו לב אוהב ומבין
המלא אך שמחה וחדות חיים.
תן נו רצון להוקיר נחלתנו
לטפחה ולשמרה בכל נימי נפשינו.
שיר תודה לח'ברה*
(ליובל הקיבוץ לשנת ה-40 לדעתי)
החברה –לך התודה, שבח ותהילה
שתזכו לרוב ברכה, אנו תפילה.
לך החברה אנו קשורים רום נרים המצח
כי איתך אנו שרים את שירך לנצח.
אם רבים כרעו כשלו, בחצי הדרך
ממשיכי דרכך ינחלו, ממך עוז יערך.
אילו לחם רק נתת, לרעב דיינו,
את עידוד לנו לעד במאבק חיינו.
לצידך אנו עומדים כל עוד את קיימת
כל עוד רוח החים בליבך פועמת.
אנו לך בימי שמחה כבימי יגון
ואת שמך-את החברה נישא בגאון.
ואתך אנו שמחים היום בחגך
תשבחות אנו נותנים לך ביום זיווך.
כי למרות קורותינו, הרצון קיים
לחזק קורות ביתנו לקיום עולם. חזרה לראש העמוד
האם כליה נגזר על עץ
בעריתו עם בא הסתיו.
הן תחת כל עלה נידף
עלוה יצמיח שבעתיים
מעטה מרנין יעטוף בדיו
וצמרתו עדי עדיים.
פרוש יפרוש עלינו צל
ומתחתיו נשב לנוח
אף אם אותו עלה נבל
הרחק יטלטלהו רוח.
אך האילן היטב נשרש
מגן הוא לחוסים תחתיו
ומכוחו על דור חדש
יאציל מקסם עלומיו. חזרה לראש העמוד
גיבורי כ"ח. במלאת כ"ח לקבוצתנו
גיבורי כוח עושי דברו…אלו שומרי שביעית( מן המקורות)
עוד אנחנו עומדים ותוהים במקצת
איך חלפה השנה ואיננה
בליבנו תמהים על תכלית המעמד
החלפה גם היא או עודנה.
אז לנגד עיננו נדלק אור קטן
הדוחה את החושך בלי פחד
ונראה לפנינו את זה הבנין
אשר הקימונו ביחד
אותו לעולם לא יהינו לזנוח גיבור הכ"ח.
מעצמנו אנו היטב מרוצים. והפרט ברמה מתנשא הוא
ישנה שארית של זיכרון חלוצים אך הלקח חבר, אי אייהוא,
עוד אנחנו צפים במימי העבר, אך הזרם נבלם אלי סכר
הכיצד לא יבין איש חכם ואיש בער,שההיסטוריה איננה רב-מכר
ועל שכם עצמם לא ימשיכו לטפוח גיבורי הכח.
לחסדי שמיים אנחנו זקוקים שבורא העולם יזכירנו
על לוח ליבנו עמוק חקוקים כל דברי קדשי תורתנו
הגם עמיתנו יזכה בכנות לרחש כבוד מאתנו
האכן נשפטנו לכף זכות, אפילו הצדק הוא בנו.
אולי בתחום זה ישתדלו לטרוח גיבורי הכ"ח.
אנחנו סבלנו כ"ח שנים ממלל ולהט וכוח
אולי למעשים כבר כעת בשלום כל אנשי הדעה והרוח
ומרץ חדש יחסל תרוצים, על מה שהיה ואיננו
כולנו כאחד נהיה מרוצים מחום הלבבות שבתוכנו
ויחדיו בחגינו יקומו לשמוח.